חודש אלול מתאפיין בפסוק “אני לדודי ודודי לי”. השאלה העולה היא האם מדובר ברמז בלבד או שיש כאן מסר מהותי. הרב לייב מינצברג הסביר בספרו כי לעם ישראל יש דרכי התקשרות רבות עם הקדוש ברוך הוא, כפי שאנו אומרים בפיוט: אנו עמך ואתה אלוקינו, אנו בניך ואתה אבינו, אנו עבדיך ואתה אדוננו, אנו קהלך ואתה חלקנו, אנו נחלתך ואתה גורלנו, אנו צאנך ואתה רוענו, אנו כרמך ואתה נוטרנו, אנו פעולתך ואתה יוצרנו, אנו רעייתך ואתה דודנו, אנו סגולתך ואתה אלוקינו, אנו עמך ואתה מלכנו.
הקשרים הרבים מתנקזים לשלושה דימויים מרכזיים: עבד, בן ורעיה. כל אחד מהם מייצג צורת חיבור אחרת בין האדם לבוראו.
עבד ואדון:
העבד מקיים את המצוות מתוך חובה בלבד. הוא אינו מחפש טעמים או הבנות אלא מבצע את מה שנצטווה. חז”ל אף כינו את העבד עצלן משום שאין לו סיפוק אישי ממעשיו. ההנעה שלו היא פחד מן העונש, ולא שמחה בקיום. לכן ההדרכה היא שגם בעבודת ה’ כעבד נדרש האדם לפעול לשמה, מתוך רצון פנימי ולא לשם שכר.
אב ובן:
לעומת העבד, מערכת היחסים של בן עם אביו בנויה על אהבה. הבן מבקש להחזיר נחת רוח לאביו, לאחר שהאב גידל אותו והשקיע בו במשך השנים. האב אינו מצפה לקבל מהבן, אלא לשמוח בהצלחתו. מכאן נוצרת אהבה הדדית – הבן רוצה להתדמות לאביו, להבין את מעשיו ולצמוח מתוך קשר של אמון ורצון טוב.
בעל ורעיה:
זוהי מערכת המבוססת על אחדות מוחלטת. בני הזוג הופכים להיות “בשר אחד” וכל פעולה של האחד היא למעשה גם עבור עצמו. לא מדובר כאן בחובה קרה כמו אצל העבד או בהכרת טובה כמו אצל הבן, אלא ברגש טהור של שותפות. כל צד מבקש לעשות את רצון השני כי זהו רצונו שלו. שיר השירים כולו נכתב על יסוד זה של אהבה שאין בה חישובים אלא התקשרות מלאה.
הנמשל:
במהלך הדורות התפתחו דרכי עבודת ה’ שונות. בישיבת בריסק הדגישו את עבודת העבד, דיוק ללא שאלות מיותרות, “ככה אמר ה’”. אצל החזון איש הדגש היה על עבודת הבן, הבנה פנימית של המצוות והשפעתן על האדם. ואילו הבעל שם טוב הנחיל לתלמידיו את דרך הרעיה, חיבור רגשי ואהבה עזה שממלאת את עבודת ה’.
גם התפילה משקפת את שלוש הדרכים. יש המתפללים כעבדים המקיימים מצווה בלבד. אחרים ניגשים אל התפילה כבנים המבקשים מאביהם את צרכיהם. ויש המתפללים כרעיה, לא מתוך הכרח ולא בשל חיסרון, אלא כדי להתקשר עם הבורא באהבה.
אלול – זמן של אהבה:
בחודש אב מתעצם הקשר של בן לאב, מתוך כאב החורבן ותשוקה לשוב. אחריו מגיע אלול שמלמד כי הקשר יכול להגיע למדרגת אהבה של רעיה לבעלה. זהו החידוש שבפסוק “אני לדודי ודודי לי” – האדם פונה אל דודי, אך מגלה שבחודש זה הקב”ה כבר קרוב אליו, וכי האהבה קיימת וגלויה בלב.
כך אלול מזמין אותנו להעמיק בקשר עם הבורא לא רק מתוך חובה או הכרת טובה אלא מתוך תחושת אהבה. אני לדודי, ודודי לי – אני פונה אליו, ובחודש זה אני מגלה שהוא כבר עמי.