ד' באייר. יום אחד בשנה שבו עם שלם מתייחד, הופך את חלקיו לשלם אחד גדול. הקשיבו לשקט. לשקט מהמחלוקות. לשקט מההתכתשויות. לשקט המאחד את כולנו. האם זהו השקט המבורך. לא, זהו השקט שנכפה עלינו. השקט שבוקע מכל בית ישראלי, ומהשורות בבתי העלמין.
והשנה השקט הזה שקט לגמרי. בתי העלמין שבכל שנה הומים ביום הקשה והמאחד הזה, השנה הם בתי עלמין שקטים, יתומים. שעריהם ננעלו אתמול, והמשמעות של 'במותם ציוו לנו את החיים', מקבלת זווית נוספת, כזו שאף לא אחד חלם עליה.
והזכרון, הוא עדיין כאן. כואב, צורם, טבוע עמוק בנפש של כל בן משפחה, של החברים, שלנו – כעם. עם יהודי שבו הערבות ההדדית, היא לא רק סיסמא, היא לא רק שתי מילים שחברו להם יחדיו, אלא דרך חיים.
הבוקר הזה אנו זוכרים את כולם, מתפללים לעילוי נשמתם של 23,816 הקדושים, הטהורים, הצדיקים והגיבורים שנפלו על קידוש ה'. יזכרם אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם.
צילום: Yonatan Sindel/Flash90